שגרת יומם של ד"ר אייל אלוני, מנהל מחלקת העיניים בבית החולים ברזילי וצוות רופאי המחלקה שלו, הפכה לעמוסה מאוד מאז 7 באוקטובר. זה החל בשטף של מאות פצועים שפונו ב-7 באוקטובר לבית החולים מהטבח בעוטף ובמסיבת הנובה ברעים, וזה ממשיך גם עכשיו, כשהלחימה הקרקעית בעזה נמשכת. ד"ר אלוני וצוותו נלחמים על ראייתם של הפצועים - מרכיב קריטי באיכות חייהם.
עד כמה הפגיעות משמעותיות? יש חיילים שהתעוורו?
"לצערי כן. אצלנו זה אמנם קרה בעין בודדת, אבל אני מכיר מקרים מבתי חולים אחרים שזה קרה גם בשתי העיניים".
בהמשך לכך, מציין ד"ר אלוני נקודה חשובה. "לאורך הלחימה עלתה המודעות לחשיבות עטיית משקפי הגנה. ככל שהמודעות עלתה, מספר הפגיעות העיניות ירד. היה מאמץ מאוד גדול של איגוד רופאי העיניים להעלות את המודעות בקרב חיילים. צריך לזכור שמשקפי מגן הם כמו האפוד הקרמי, ככה צריך להתייחס אליהם, לוחמים צריכים להיות איתם כל הזמן. חלק מהפגיעות הן דווקא ברגעי המנוחה, כשקורה משהו שהם לא מצפים. כל עוד שמים אותם, הסיכוי לפגיעה קטן באופן משמעותי".
3 צפייה בגלריה
הרבה פעמים הטיפול בפצועים לא נגמר בניתוח אחד. ד"ר אייל אלוני
(צילום: דוברות המרכז הרפואי ברזילי)
בשל הקרבה לגבול, מניין הפצועים שבהם טיפל אלוני הוא גבוה עד מאוד. ממרחק של כמעט 120 יום מאז פרוץ המלחמה, הוא כבר למוד קרבות ומכיר את הפציעות האופייניות השונות. "הפגיעות העיניות העיקריות מתבטאות בפגיעות של גופים זרים בעין. במקרה זה הטיפול הוא לרוב כירורגי. פגיעות נוספות שמאוד נפוצות הן פגיעות הדף שגורמות לנזקים בעין. אלו דורשות מעקב ולפעמים גם התערבות כירורגית על מנת למנוע סיבוכים בעיקר", הוא מסביר.
"מבחינה רפואית, הפגיעות החודרות הן מאוד מורכבות. הן יכולות לפגוע בעין עצמה ואז יש צורך גם לתפור חזרה את העין וגם להוציא את הגופים הזרים. כאן כבר מתחיל תהליך שיקום שהרבה פעמים דורש ניתוחים נוספים. רק בחלק קטן מהמקרים מספיק הניתוח הראשון. זה תהליך ממושך עד שאנחנו יודעים מה תהיה הפרוגנוזה של העין.
"הדבר המיוחד מבחינתנו זה שהרבה מהפצועים הם לא מהאזור. הם מקבלים טיפול ראשוני אצלנו ואחר כך אנחנו בדרך כלל מעבירים אותם להמשך טיפול במרכז. זו ממש העברת מקל מאוד אישית. אנחנו דואגים לדבר עם הרופאים הספציפיים בבתי החולים וזה שיתוף פעולה מאוד יפה".
ד"ר אייל אלוני: "לאורך הלחימה עלתה המודעות לחשיבות של לבישת משקפי הגנה. ככל שהמודעות ללבישת משקפי הגנה עלתה, מספר הפגיעות העיניות ירד. צריך לזכור שמשקפי מגן הן כמו האפוד הקרמי, ככה צריך להתייחס אליהם. לוחמים צריכים להיות איתם כל הזמן. כל עוד שמים אותן, הסיכוי לפגיעה קטן באופן משמעותי"
יש מקרה ספציפי שאתה זוכר במיוחד?
"יש הרבה. במיוחד המקרה הראשון, שהיה של ילד מאחד היישובים שאבא שלו נרצח כשקפץ על רימון שנזרק לעבר המשפחה, על מנת להציל את שני הילדים שלו. בהמשך נודע שגם אחיו נרצח בחוף זיקים באותו בוקר. לילד הייתה פגיעה עינית בארובת העין. כבר ב-7 באוקטובר נכנסנו לחדר ניתוח עם הרופאים שלנו על מנת להתערב. בהמשך הייתה גם פגיעה תוך-עינית אך המשכנו במעקב שמרני. זה היה מקרה באמת מאוד קשה ברמה האנושית".
"הטיפול בפצועים עוזר גם להחלמה שלנו"
אך מעבר לטיפול בפציעות, יש גם רבדים נוספים לעבודתם של הרופאים במחלקה. "מדובר בהתמודדות לא פשוטה של הצוותים הרפואיים עצמם", אומר אלוני. "המון עובדים פה הם מהאזור ומכירים אנשים שנפגעו ביחס הרבה יותר גדול משאר המקומות בארץ.
"ההגעה לבית החולים בימים הראשונים וגם בחודשיים שלאחר מכן הייתה ממש כמו הגעה לשטח לחימה. מה שמביא אותך לבתי החולים זה הייעוד שלך – שזה לטפל באנשים, ומה שמניע אותך תוך כדי זו המקצועיות שלך. בתוך התהליך הזה קורה משהו די מדהים. אמנם כולנו חווינו טראומה ראשונית, אך עצם הטיפול בפצועים מהווה גם את תהליך ההחלמה שלנו בתור צוותים רפואיים. הצורך לטפל באנשים הוא זה שבעצם מאפשר לנו ברמה האישית להחלים ולנוע קדימה", הוא מסביר.
לאחרונה אף פרסם פוסט בפייסבוק, שבו הודה לכל האנשים שהתגייסו ונתנו (ועודם) מעצמם. "אני לא מדבר רק על רופאים", הוא אומר, "אלא באופן כללי על אנשים שקמו ועשו. התרומה האישית שניתן לקבל מנתינה היא עצומה וזו נכון באופן כללי. זה מן סוד כזה שאם כולנו ניישם אותו, תהיה פה חברה יותר טובה. כבר רואים ניצנים של זה. פעילות של אנשים טובים שמאוד מחממת את הלב".
איך ניתן להתמודד עם כל העומס הרגשי?
"קודם כל חשוב מאוד להיות מודע לזה. אנחנו מנהלים שיחות עם הצוותים ומזהים למי קשה ולמי שקשה אנחנו בהחלט מציעים עזרה מקצועית אם צריך. ההתמודדות ביחד היא מה שהכי עוזר בסופו של דבר, להבין שכולנו בתוך זה יחדיו. אנחנו אפילו מקבלים חיזוקים מהחיילים והמשפחות. כמו שאנחנו מחזקים אותם, ככה הם מחזקים אותנו. זה גם חשוב".
נושא נוסף, הוא הסיוע למשפחות הפצועים, אשר לא פחות מהפצועים עצמם, גם נזקקות לתמיכה בהתמודדות הלא פשוטה. "יש לנו הבנה עמוקה לכך שלא רק הפצועים זקוקים למעטפת, אלא גם המשפחות שלהם. זו לא רק פגיעה עינית, אלא התייחסות לכל האספקטים הנפשיים הכרוכים בתוך הסיפור. כבר במגע הראשון ברור שזה משהו שחייב לקבל התייחסות מיידית וחשובה, וגם המשך התייחסות לאחר שהפצועים עוזבים את המחלקה".
3 צפייה בגלריה
"כולם תורמים, לא רק צוותי הרפואה". ד"ר אייל אלוני
(צילום: דוברות המרכז הרפואי ברזילי)
ומה מכאן? "המחלקה שלנו עושה בשגרה מה שכל מחלקת עיניים כירורגית עושה, וזה לנתח מטופלים עם בעיות בראייה מכל הדיסציפלינות: קטרקט, גלאוקומה, מחלות רשתית ומחלות אוקולופלסטיקה", מספר ד"ר אלוני, "הסיפור הוא לא רק שלי, הוא של כל צוות המחלקה, ויש לו כמה צדדים".
רגע לפני סיום ד"ר אלוני מבקש להעביר מסר. "כאשר הייתה תחושה של קריסה של המערכות הציבוריות, הייתה מערכת ציבורית אחת שידעה להתמודד עם מצב החירום הזה, והמערכת הזאת היא המערכת הציבורית הרפואית. אפילו בקורונה, כמה שהמערכת הרפואית הייתה במשבר, התמודדנו איתו.
"חשוב להדגיש את זה כי מה שבונה את המערכת זה האנשים שבה. הרופאים, האחיות, גם האנשים האדמיניסטרטיביים – כולם באים עם תחושת ייעוד לטפל באנשים. מה שהייתי רוצה לראות במדינה, זה שהאנשים הטובים ילכו למערכת הציבורית, לפוליטיקה בוודאי, אך גם למשרדים האחרים: משרד הפנים, הרווחה והתחבורה. כך, כשקורית קטסטרופה, גם אם המנהיגות תדע לתת את ההוראות הנכונות, יהיה מי שיידע ליישם אותן. זה מאוד חשוב".
